אוגוסט מון מוזה

ים אלוני

משפחת ולדורף, טבע, יצירה והקסם שבקצב איטי

לביתם של ים (38) ויונתן (38) אלוני בקריית טבעון מגיעים דרך שביל קטן שמוביל אל נוף של אלונים עתיקים והרים ירוקים. בדרך עוברים ליד תרנגולות שמסתובבות בחצר, שולחן עבודה קטן של הילדים ואוסף של צדפים, אבנים ואוצרות שנאספו במסעות המשפחתיים לאורך השנים.

כבר מהרגע הראשון ברור שזה בית שחי בקצב אחר. אור טבעי מציף את החללים, עץ, צמר ובדים טבעיים ממלאים את הבית, ועל כל מדף מונחים חפצים שמזמינים לגעת, לגלות וליצור. מסרגות קטנות מונחות על הספה, פרחים שנקטפו בטיול תלויים לייבוש לקראת חליטת תה, ונרות משעוות דבורים דולקים בשקט בפינת האוכל.

את אחר הצהריים בילינו סביב שולחן העבודה, כשאנחנו תופרות יחד צמר מלובד. בינתיים הילדים – פלא (8), סהרה (6) ומיקה (4) – גילפו מקלות שמצאו בחצר והפכו אותם לשרביטי קסמים, אפו איתנו עוגת בננות עם קרמל תמרים וקישטו אותה בפרחי סמבוק. אחר כך הם הובילו אותנו לטיול קצר בטבע, הצביעו בהתלהבות על עקב שריחף מעל העמק, וקטפו חמציצים בדרך.

כשחזרנו הביתה הם הניחו את הפרחים שאספו בין דפי נייר, התפעלו מהצבעים שהותירו על הדפים, ולפני שנפרדנו שלחה אותנו ים עם קופסה קטנה של ביצים צבעוניות מהלול.

יצאנו משם עם תחושה ברורה: יצירתיות היא לא כישרון ולא יעד. היא דרך חיים שנבנית מרגעים קטנים, מחומרים פשוטים, מתשומת לב ומהדברים שחוזרים על עצמם בכל יום מחדש.

איך האימהות שינתה אותך?

"הדבר הראשון שהשתנה היה הקצב.

למדתי להאט באמת ולהיות נוכחת ברגעים הקטנים.

לזרוע זרע של קלנדולה, לראות אותו גדל, לקטוף את הפרחים, לייבש אותם, להשרות אותם בשמן זית ולהכין מהם משחה שמרפאת שריטות ומכות.

התהליך כולו הפך למשמעותי לא פחות מהתוצאה.

מה שהרגיש לי טבעי מאז ומתמיד – החיבור לטבע ולחומרים פשוטים – קיבל עם השנים שם דרך עולם הוולדורף.

הגישה הזאת הפכה אותי לאמא שנוכחת ברגע, מאמינה בדרך ונותנת מקום לתהליך עצמו.

גם היצירתיות שלי צמחה מתוך הרצון להעניק אהבה דרך העשייה, ולאפשר לילדים לראות כל שלב בדרך – מההתחלה ועד הסוף."

הבית שלכם מרגיש כאילו כל פרט בו נבחר בקפידה.

"זה באמת היה חשוב לנו.

רצינו ליצור בית שמעודד יצירה דווקא דרך פשטות.

רוב החפצים עשויים מעץ, צמר ובדים טבעיים, בגוונים רכים, ויש מעט מאוד גירויים. בלי מסכים, בלי עומס.

שולחן האוכל הופך במשך רוב שעות היום לפינת יצירה פתוחה, כך שהעשייה היא חלק טבעי מהשגרה ולא פעילות מיוחדת.

הבית גם פתוח אל הטבע. יש מרפסת מלאה בצמחים, מקום לשבת ולצייר, לפצח אגוזים, לייבש פרחים ולהכין מהם חליטות ומשחות.

במקביל, חדרי השינה נשארים פשוטים ושקטים, כדי לאפשר מנוחה אמיתית.

אני מאמינה שסביבה נעימה ואסתטית עוזרת לנו ליצור. ואם נוצר בלגן – קודם מסדרים יחד, ואז ממשיכים."

איך נראים חיי המשפחה בקריית טבעון?

"הטבע הוא חלק מהיומיום שלנו.

הבית שלנו משקיף אל ואדי ואל חורשת אלונים עתיקה, והנוף כמעט שלא השתנה במשך השנים.

יש כאן קצב אחר. פחות מסחר, פחות רעש, יותר שקט.

גם הקהילה מאוד מתאימה לנו. הרבה משפחות כאן חולקות תפיסת עולם דומה סביב חינוך ולדורף, כבוד לילדות וחיבור לטבע.

זה יוצר הרבה מפגשים ספונטניים, טיולים משותפים ופיקניקים.

בשבילנו זה מקום שמאפשר לגדל ילדים בפשטות, בשקט וקרוב למה שבאמת חשוב."

 

 

מה היית רוצה שהילדים ייקחו איתם מהיצירה?

"אני רוצה שהיצירה תישאר עבורם מקום חופשי.

מקום שאין בו פחד לטעות או לחץ להצליח.

שילמדו לנסות, להיכשל, לנסות שוב – מתוך סקרנות ולא מתוך ביקורת.

זו תחושת ביטחון שאני בעצמי גיליתי רק בשלב מאוחר יותר בחיים, והייתי רוצה שהם יגדלו איתה כבר מההתחלה.

דרך העשייה הם לומדים להתמודד עם הצלחות ועם תסכולים, מפתחים ביטחון בעצמם ומגלים שהם מסוגלים.

אני גם מקווה שעבודה בידיים תמשיך ללוות אותם לאורך החיים.

לתפור כפתור, לעבוד בגינה, ללוש בצק או לחתוך ירקות – כל אלה יכולים להיות רגעים של שקט וחיבור.

בסופו של דבר, זה הרבה מעבר ליצירה. זו דרך להיות בעולם."

איך היצירה משתלבת אצלכם ביומיום?

"היא פשוט חלק מהחיים.

אנחנו עובדים בגינה, יוצאים לטיולים ופיקניקים, מבשלים ואופים יחד.

יש תמיד מקום גם לציור, תפירה, סריגה או גילוף.

לפעמים הילדים מובילים ואני מצטרפת, ולפעמים אני רק מניחה צבעי מים על השולחן, מכינה סלסילה לאיסוף מהטבע או מסדרת את המטבח כך שנוכל לבשל יחד.

אני משתדלת להיות איתם בתוך העשייה, לא רק ללוות אותה.

כל אחד יוצר בקצב שלו, ומתוך הרגעים המשותפים האלה היצירתיות פשוט צומחת."

ואיך את ממלאת מחדש את עצמך?

"אני צריכה תנועה וטבע.

אם אני מתחילה את הבוקר במשהו קטן שאני יוצרת, זה בדרך כלל פותח לי את התיאבון להמשיך.

גם בישול הוא מקום מאוד יצירתי בשבילי. הוא אינטואיטיבי, משמח, והרבה פעמים מוביל אותי לרעיונות חדשים.

אני גם אוהבת להיפגש עם חברות – פשוט לשבת, לדבר וליצור יחד.

ואם מגיעה תקופה שבה אין לי חשק ליצור, אני לא נלחמת בזה.

אני נותנת לעצמי את הזמן.

כמעט תמיד, דווקא כשאני מפסיקה ללחוץ, היצירתיות חוזרת מעצמה."

 

צילום: עדן מארק

עקבו אחרי ים:

@yamaloni

אוגוסט מון כל הזכויות שמורות