אוגוסט מון מוזה

אור לפיד

אמנות, אימהות והחיים שביניהן

אור לפיד (37) מתגוררת בלונדון עם בן זוגה, צלם האופנה דניאל ג'קונט (33), ובנם קרני (3). את הצילומים לכתבה הזו ערכנו דווקא בבית שבו גדלה, ביישוב רעות – בית מלא באמנות, צבע וזיכרונות, שהיצירה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד ממנו.

בשיחה בינינו סיפרה אור איך האימהות שינתה את הדרך שבה היא יוצרת, איך הבית הפך להמשך טבעי של הסטודיו, ואיך קרני הפך, בלי להתכוון, לאחד ממקורות ההשראה המשמעותיים ביותר בעבודה שלה.

"הרגשתי שהבן שלי הוא הדבר הכי משמעותי שיצרתי אי פעם, ולמשך תקופה ארוכה האמנות פשוט נראתה פחות חשובה."

איך האימהות השפיעה על הדרך שלך כאמנית?

"הפכתי לאמא זמן קצר אחרי שסיימתי את התואר השני שלי בלונדון.

באופן טבעי, החיים שלי עברו להתמקד הרבה יותר בבית. פתאום היו פחות זמן, פחות שקט ופחות מרחב לעבוד כמו שהייתי רגילה.

זה אילץ אותי למצוא דרך חדשה ליצור.

התחלתי לעבוד בצורה אינטואיטיבית יותר, מהירה יותר, ובעיקר עם מה שהיה סביבי.

הדרך חזרה אל הציור התחילה דרך ציורי טבע דומם, שבהם שילבתי לא פעם את הצעצועים של קרני. זו הייתה הדרך שלי לחזור אל הסטודיו.

עם הזמן התחלתי להתנסות גם בחומרים יומיומיים כמו קרטון, ולפעמים אפילו השתמשתי בציורים של קרני כנקודת פתיחה לעבודות שלי.

בדיעבד, דווקא המגבלות האלה פתחו בפניי כיוונים חדשים שלא הייתי מגיעה אליהם אחרת."

ומה השתנה ביחסים שלך עם האמנות?

"בהתחלה היה לי קשה.

אני זוכרת שהרגשתי שהבן שלי הוא הדבר הכי משמעותי שיצרתי אי פעם, ולמשך תקופה האמנות פשוט איבדה מחשיבותה.

אבל לאט־לאט הבנתי שאני לא צריכה לבחור בין השניים.

האימהות לא הרחיקה אותי מהיצירה – היא פשוט הפכה להיות חלק ממנה.

היום אני כבר לא מפרידה בין להיות אמנית לבין להיות אמא.

אלה שני חלקים מאותה זהות, ושניהם ממשיכים להזין ולעצב זה את זה."

איך הבית שלכם משקף את העולם היצירתי שלכם?

"הדירה שלנו מאוד צבעונית.

יש עבודות אמנות כמעט על כל הקירות, והיצירה היא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו.

בסלון יש לקרני שולחן קטן עם ניירות, צבעים וחומרים שונים, כך שהוא יכול לשבת ליצור מתי שמתחשק לו.

דווקא בגלל שזה החלל שבו אנחנו מבלים את רוב היום, היה לי חשוב שהיצירה תהיה זמינה כל הזמן, ולא משהו ששמור לרגע מיוחד.

אני גם תולה את העבודות שלו ברחבי הבית.

חשוב לי שהוא יראה שהיצירות שלו מקבלות מקום בדיוק כמו כל יצירת אמנות אחרת."

מה היית רוצה שקרני ייקח איתו מהבית הזה?

"אני מקווה שהוא תמיד ירגיש חופשי לחקור, לנסות וליצור, בלי פחד ובלי ציפיות.

שהיצירה תישאר עבורו מקום של משחק, סקרנות וגילוי.

אני גם מקווה שככל שהוא יגדל נוכל לחלוק יותר חוויות של אמנות ותרבות.

מעניין אותי לא רק לקבל השראה מהדרך שבה הוא רואה את העולם, אלא גם לשלב את העבודות שלו בתוך היצירה שלי."

איך זה נראה בפועל?

"אני בעיקר משתדלת להיות לידו.

לשבת איתו, להתבונן ולתת לו להוביל.

אני לא ממהרת לכוון או להסביר.

יותר מעניין אותי לראות לאן הסקרנות שלו תיקח אותו.

לפעמים אני מציעה חומרים שאני אוהבת לעבוד איתם, כמו גזירת נייר או צבעי גואש, ואנחנו פשוט יוצרים יחד, בדרך כלל עם מוזיקה ברקע."

ואיך את מוצאת זמן לעצמך בתוך כל זה?

"הטבע הוא המקום שבו אני מתמלאת מחדש.

הליכה בפארק עוזרת לי להאט, להתבונן ולהתחבר לעצמי.

אני גם משתדלת למצוא זמן ליוגה או לפילאטיס, בדרך כלל בזמן שקרני בגן.

אבל יותר מהכול אני זקוקה לרגעים של שקט.

אני מרגישה שדווקא מתוך השקט הזה היצירתיות חוזרת."

קנו את המראה:

עקבו אחרי אור:

@orlapid

https://www.or-lapid.com/

צילום: עדן מורק

אוגוסט מון כל הזכויות שמורות