אוגוסט מון מוזה

תמר פרידמן

עיצוב, אימהות, ואמנות הזרימה

הכירו את תמר פרידמן (41), מעצבת מגבעתיים שהסקרנות הובילה אותה לאורך השנים בין עיצוב אופנה, חיזוי טרנדים, יזמות וייעוץ אסטרטגי – עד שמצאה את השפה המקצועית הייחודית שלה. היום, כשהיא כבר אחרי גיל ארבעים, האימהוּת והקצב האיטי יותר של החיים העניקו לה גם פרספקטיבה חדשה.

תמר החליפה את הקצב הקדחתני של העיר בחצר בית שמאפשר לנשום – מקום שבו אמנות וטבע הופכים למרחב של גילוי ואפשרויות. סבלנות, משחק ואומץ להתנסות מלווים אותה בעבודה עם מותגים יצירתיים, וגם בדרך שבה היא מגדלת את ילדיה, יולי (9.5) וגל (5), יחד עם בעלה יואל.

בעולם של תמר, אסטרטגיה היא לא מפת דרכים קבועה, אלא תהליך מתמשך – דרך לעזור ליוצרים אחרים, ובמקביל ללמד את ילדיה, דרך הדוגמה האישית, סבלנות, משחק וגמישות מול השינויים שהחיים מביאים.

"כאמא לשניים, היכולת הטבעית שלי לזרום עם החיים עוזרת להם לראות את היופי שבשינוי ולאמץ אותו, גם כשהוא קשה. אנחנו חיים במדינה שבה המציאות יכולה להשתנות ברגע, ולכן צורת החשיבה הזו פשוט הכרחית."

מהו המסע שלך כמעצבת וכאמא, ואיך הוא עיצב את הזהות היצירתית שלך?

המסע שלי כמעצבת היה די מפותל, והוא נבע בעיקר מסקרנות גדולה. אחרי שסיימתי תואר בעיצוב טקסטיל ואופנה ב-LISAA בפריז, רציתי להתנסות בהכול. התחלתי בעיצוב אופנה ב-Tara Jarmon, ובהמשך עברתי למחלקת השיווק, שם למדתי איך בית אופנה באמת מתנהל מבפנים.

משם עברתי ל-Première Vision, סוכנות בינלאומית לחיזוי טרנדים שאוצרת את ירידי הטקסטיל והבדים הגדולים בעולם. התפקיד הזה חידד לי את היכולת לזהות מגמות בשווקים בינלאומיים ולהבין לאן התעשייה צועדת.

כשחזרתי לישראל הקמתי עסק עצמאי ומכרתי לחנויות בחו"ל. ניהול מותג משלי לימד אותי מהי יזמות על בסיס יומיומי – העבודה הקשה, ההתמדה וכל מה שנדרש כדי להחזיק עסק לאורך זמן. בהמשך, זה הוביל אותי ללימודי ייעוץ אסטרטגי בטכניון.

בשש השנים האחרונות אני עוסקת בייעוץ, ומשלבת בין הרקע שלי בעיצוב לבין אסטרטגיה עסקית כדי לעזור ליוצרים אחרים. גיל 40 הביא איתו גם מודעות חדשה – היכולת להבין מה באמת מתאים למסלול החיים שלי, ומה רק נשמע מרגש או מסקרן על הנייר.

האימהוּת גרמה לי לעצור את המרוץ ולהתחבר מחדש לצמיחה, למבט תמים ולדרך אחרת להתבונן בעולם. איזו מתנה זו הייתה – לגלות שבאמצע שנות השלושים שלי אני יכולה לאמץ נקודת מבט רכה יותר, אנושית יותר, וגם קצת ילדותית. העולם כל כך זקוק לזה.

כאמא לשניים, הנטייה הטבעית שלי לזרום עם החיים עוזרת להם לראות את היופי שבשינוי ולאמץ אותו, גם כשהוא קשה. אנחנו חיים במדינה שבה המציאות משתנה ברגע, ולכן הגישה הזו הכרחית.

אני מוצאת חיבור לרעיון של סמסארה – תנועה בין מחזורים שונים של החיים, נדודים, למידה והיכולת ללמוד לזרום יחד. אני לא תמיד מצליחה לעשות את זה, אבל זו עבודה שלא באמת נגמרת.

איך עיצבת את סביבת הבית כך שתשקף את החזון האמנותי שלך ותעודד את היצירתיות של הילדים?

אני לא באמת מרגישה שאני "מעצבת" או "אוצרת" את הבית שלנו, כי הילדים גדלים כל הזמן והצרכים שלהם משתנים משנה לשנה. מבחינתי, האתגר האמיתי הוא פשוט לפנות מקום – רעיון שנשמע קל, אבל בפועל הוא תהליך מתמשך.

לפנות מקום לרצונות חדשים, לרעיונות חדשים, ולאנשים שאנחנו הופכים להיות – גם הילדים וגם אני.

אני אוהבת להיות מוקפת באמנות ובטבע, וזו למעשה הייתה אחת הסיבות שבגללן עזבנו את תל אביב. אחרי כמעט 12 שנים בעיר, הקצב והאנרגיה הקדחתנית שלה הפכו עבורי ליותר מדי. היא כבר לא שיקפה את הרצונות העמוקים שלי, והרגשתי שאין לי יותר מקום ליצור.

המעבר לכאן העניק לנו את החצר היפה שלנו, שהתאהבנו בה מהרגע הראשון. גם בתקופות של מלחמה – דבר שקורה כאן לא מעט – אנחנו יכולים לצאת החוצה וליהנות מפיסת הטבע הקטנה שלנו. זה עוזר לנו להתחבר מחדש וליצור לעצמנו את מרחב הנשימה שכל כך חיוני לנו.

כמי שעובדת עם אסטרטגיה ומותגים יצירתיים, איך היית רוצה לטפח את החשיבה היצירתית של ילדייך? ואיך את רואה את הקריירה והחיים שלך מתפתחים לצידם?

בעולם שמשתנה כל הזמן, התקווה הגדולה ביותר שלי היא להעניק לילדים שלי את הביטחון להתנסות, לשחק ולא לפחד לטעות – או פשוט להיות קצת שטותניקים.

אפילו מבוגרים בשנות ה-40 או ה-60 לחייהם מרגישים לעיתים חוסר ביטחון מול השאלה לאן העולם הולך. בסופו של דבר, כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להמשיך לנסות. כדי לעשות את זה, אנחנו צריכים לשמור על היכולת לשחק ולהיות סקרנים. זה מה שהופך את ההתנסויות שלנו למהנות, ומה שמאפשר לסקרנות שלנו להישאר בחיים.

אני חושבת שסבלנות והתנסויות הן המפתח להתפתחות היצירתית של ילד. לא לשפוט, פשוט לתת להם לשחק. זה כמובן הרבה יותר קל לומר מאשר לעשות, ואני מנסה לתרגל את זה בעצמי בכל יום.

יצירתיות זקוקה למרחב ולזמן. היא למעשה ההפך הגמור מפרודוקטיביות. ובכל זאת, אני מנסה לפנות לה זמן באופן מכוון במהלך השבוע – להניח את הטלפון בצד כשאני עם הילדים, ולהרשות לעצמי באמת להיות בתוך הפעילויות המשפחתיות.

"ככל שאני מתבגרת, אני מבינה יותר ויותר שאסטרטגיה אינה קשורה לכל התשובות - היא קשורה לאומץ להמשיך לחקור, להישאר רכה, ולהישאר פתוחה למחזור הבא."

אילו פעילויות או הרגלים את עושה עם הילדים כדי לטפח את היצירתיות הטבעית שלהם?

אנחנו מבלים הרבה זמן יחד בחצר, כשאפשר, ופשוט נותנים לטבע לעשות את שלו.

לפעמים אני מניחה צבעים ומכחולים ומתחילה לצייר לידם, בלי לנסות לגרום להם להצטרף. לפעמים הם מצטרפים, ולפעמים לא.

אני באמת משתדלת לא לשפוט את מה שהם עושים – וזה, כמובן, תהליך פנימי אינסופי ומתמשך בפני עצמו. יותר מכל, אני מראה להם שאני יודעת להיות שטותניקית, להשתטות ולהתלכלך.

אני רוצה שהם יראו שגם מבוגרים לא חייבים להיות נוקשים, ושלא צריך לתת לקשיים שהחיים מביאים איתם לכופף אותנו.

כאמא וכאשת קריאייטיב עסוקה, איך את מוצאת רגעים לעצמך או מקורות להשראה? אילו הרגלים עוזרים לך להיטען מחדש?

אם להיות לגמרי כנה, אני מרגישה לא פעם שאני לא מקדישה מספיק זמן לטיפוח הצד היצירתי שלי. זו כל הזמן שאלה של איזון.

אבל יש לי כמה עוגנים: אני מתרגלת יוגה מדי שבוע, ומשתדלת לצאת להליכות – לא כדי להגיע למקום מסוים, אלא פשוט לתת למחשבות לנדוד.

זו מעין מדיטציה בתנועה, בלי יעד מוגדר. הבנתי שדווקא ברגעים האלה, כשאני לא מנסה להיות פרודוקטיבית בכוח, מגיעים אליי הרעיונות הטובים ביותר.

היכולת לאפשר לעצמי זמן חסר מטרה, פשוט לחשוב ולנשום, היא הדרך שלי לשמור על האנרגיה היצירתית שלי ולהטעין אותה מחדש.

עקבו אחרי תמר:

@tamar_friedman_

https://www.tamarfriedman.com/

צילום: עדן מארק

August Moon כל הזכויות שמורות