מוזת אוגוסט מון

מעיין ברוך

בין חימר, טבע ושמיים פתוחים: לגדל ילדים בקצב אחר

אחרי עשור בלב תל אביב, מעיין ברוך (42), בן זוגה אורן – טייס ואמן רב־תחומי – ושני ילדיהם, אלפי (8) ורובי (6), החליטו להחליף את קצב החיים העירוני בשקט של קיבוץ גליל ים, קיבוץ ירוק ופסטורלי הסמוך להרצליה.

זה לא היה מעבר מתוך רצון לברוח מהעיר, אלא בחירה מודעת לחיות אחרת. פחות רעש, פחות מרוץ, ויותר מקום לזמן, לטבע ולרגעים הקטנים של היומיום.

הבית שלהם מרגיש כמו סטודיו משפחתי חי ונושם. על המדפים ניצבים כלי הקרמיקה שאורן יוצר בעבודת יד, לצד ערי לגו שהילדים בונים במשך חודשים. ציורים תלויים על הקירות, ומעבר לחלונות משתרע גן שטוף שמש, מלא עצי פרי.

מעיין היא עורכת דין, אבל הקשר שלה ליצירה עובר דווקא דרך מילים. היא מתייחסת לשפה באותה רגישות שבה אמן מעצב חומר. עבור המשפחה כולה, יצירתיות אינה מקצוע – אלא דרך חיים, שמתבטאת בטקסים קטנים של יצירה, סקרנות וזמן משותף.

את מגדירה את עצמך כעורכת דין, לא כאמנית. מה המשמעות של יצירתיות עבורך?

"אני לא רואה בעצמי אמנית, אבל היצירתיות מלווה אותי כל הזמן.

מבחינתי, עריכת דין היא אמנות של מילים – להקשיב באמת, לפרש ולמצוא משמעות.

אותה תשומת לב מלווה אותי גם כשאני מבשלת, אופה, מטפלת בגינה או יוצרת בזמני הפנוי.

החיים לצד אורן, שהוא טייס במקצועו אבל גם יוצר בקרמיקה, כותב קומדיה ומנגן בכמה כלי נגינה, הפכו את היצירתיות לשפה המשותפת של המשפחה שלנו – לא להגדרת תפקיד."

איך המעבר מתל אביב לגליל ים השפיע על החיים היצירתיים שלכם?

"המעבר שינה בעיקר את הקצב.

אנחנו עדיין נוסעים לתל אביב בשביל אמנות ותרבות, אבל כאן יש מקום לפרויקטים שדורשים סבלנות – עבודה בקרמיקה, גינה שמשתנה עם עונות השנה, או עיר לגו שנבנית לאט־לאט, לאורך חודשים."

איך הפכתם את הבית למקום שמעודד יצירתיות?

"הבית שלנו מורכב מהדברים שאנחנו חיים איתם ומהדברים שאנחנו אוהבים.

רבים מהכלים שאנחנו משתמשים בהם מדי יום – קערות, ספלים, צלחות – נוצרו בידיו של אורן, כך שהשולחן שלנו הוא גם קצת סטודיו.

אנחנו גם תולים בבית עבודות של אלפי ורובי, כך שהיצירות שלהם הופכות לחלק מהבית ומשתנות יחד איתו.

ספרים, צמחים, חומרים טבעיים וחפצים בעבודת יד משתלבים כאן באופן טבעי, כך שהיצירתיות תמיד נמצאת סביבנו – נגישה, יומיומית ופשוט חלק מהחיים."

אילו הרגלים עוזרים לשמור על היצירתיות של הילדים?

"אנחנו משתדלים ליצור יחד כמה שיותר – לבשל, לאפות, לעבוד בגינה, לצייר ולנגן.

כמעט תמיד יש אצלנו גם פרויקט לגו מתמשך, כזה שנבנה בהדרגה ומאפשר לרעיונות להתפתח עם הזמן.

אנחנו אוספים אוצרות קטנים מהטבע – שרף של עצים, קוצים של דורבן, עלים ואבנים – והופכים אותם לעבודות אמנות.

במקביל, חשוב לנו לחשוף את הילדים לעולמות של אמנות ותרבות גם מחוץ לבית. אנחנו מבקרים איתם במוזיאונים, תערוכות, קונצרטים, הצגות, סרטים ומופעי מחול, בארץ וגם בחו"ל.

המפגשים האלה פותחים בפניהם דרכי ביטוי חדשות ומאפשרים להם למצוא השראה במקומות שונים."

מה את מקווה שאלפי ורובי ייקחו איתם מהילדות הזו?

"אני מקווה שהם יגדלו עם ביטחון ברעיונות שלהם, מתוך סקרנות ורגישות לסביבה.

אני רוצה שהם יישארו פתוחים, ישאלו שאלות, יתנסו, יחקרו ולא יפחדו להביע את עצמם."

איפה את מוצאת השראה כשאת צריכה לעצור ולהתמלא מחדש?

"המקום שבו אני הכי מתמלאת הוא בטיולים.

אני משתדלת לנסוע כמה שיותר, אפילו אם זה רק לכמה ימים. להיות במקום חדש, לשמוע שפה אחרת ולהיכנס לקצב חיים שונה מאפשר לי להתבונן, לנקות את הראש ולחזור עם השראה חדשה.

מקום נוסף שמעניק לי השראה עמוקה הוא המדבר בדרום הארץ. השקט, המרחבים והפשטות שלו יוצרים עבורי תחושת בהירות ומרחב פנימי שאני מאוד אוהבת."

"אני רוצה שהילדים שלי יגדלו מתוך סקרנות, ביטחון וחופש לחקור את העולם בדרכם."

קנו את הלוקים

צילום: עדן מארק

ייעוץ/סטיילינג: עדי בקר

@maayunitlv

הקדרות של אורן:
Flying Potter