אוגוסט מון מוזה

הדס חיון

שיחה על אימהות, עיצוב והיופי שביצירה איטית

בדירתה של הדס חיון ביפו קשה להפריד בין הבית לסטודיו. על שולחן הסלון מונחות רקמות שנמצאות עדיין בתהליך עבודה, ריח של קפה טרי ממלא את החלל, יהודית רביץ מתנגנת ברקע, ועל הקירות תלויים איורים, סקיצות ורקמות ממוסגרות. הכול מרגיש אישי, חי ולא מתאמץ – בית שבו היצירה אינה תחביב או עבודה, אלא חלק בלתי נפרד מהיומיום.

היצירה של הדס נעה בין איור, טקסטיל ואמנות. היא יוצרת ספרים, הדפסים, עבודות רקמה וחפצים, ועבודותיה הוצגו בגלריות לצד האיורים שלה. את דרכה החלה דווקא בעולם המסחרי, בעיצוב דוגמאות לטקסטיל עבור מותגי אופנה ועיצוב לבית, אבל עם הזמן חזרה לרקמה – כבחירה מודעת להאט, לעבוד בקצב אחר וליצור מתוך נוכחות וסבלנות.

את הבית היא חולקת עם בעלה דימה, צלם קולנוע, ועם בנם לב, בן חצי השנה. הדס גדלה בבית שבו אמנות, ספרות ושיחות היו חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה, והיום היא בונה עבור בנה סביבה שממשיכה את אותה מסורת – מקום שבו סקרנות, יצירה ודמיון הם חלק טבעי מהחיים.

את הדס פגשתי ביריד "צבע טרי". עבודת רקמה גדולה שלה, שעסקה ביצירתיות, משכה אותי מיד. המשפט שהיה רקום עליה – "חשבתי שאני טיפוס של בוקר, אבל גיליתי שאני פורחת דווקא מאוחר" – פגש אותי בדיוק ברגע שבו חיפשתי מחדש את המקום היצירתי שלי. במובן מסוים, אותה עבודה אפילו נתנה לי את האומץ להתחיל את August Moon. היום היא תלויה מעל המיטה שלי, ואני עדיין חוזרת אליה שוב ושוב. מאז אותה פגישה נרקמה בינינו חברות טבעית, ובהמשך הדס גם איירה את העולם של August Moon – ונתנה צורה ויזואלית לרעיון שהתחיל כתחושה בלבד. אני שמחה להכיר גם לכם את האישה שמאחורי העבודות.

איך התחיל המסע שלך כאמנית?

"ציירתי מאז ומתמיד. היה בי צורך פשוט ליצור.

בהמשך למדתי תואר שני בטקסטיל, ונכנסתי לעולם המסחרי. במשך שנים עיצבתי דוגמאות לבתי אופנה ולמותגי עיצוב לבית, ועבדתי בקצב המהיר של התעשייה. זו הייתה תקופה שלימדה אותי משמעת, דיוק ויעילות.

הרקמה הגיעה אחר כך, דווקא כאיזון. אחרי ימים עמוסים מול מחשב ולקוחות, היא אפשרה לי להאט.

אחרי שהתחתנתי עם דימה, היא גם הפכה לזמן שלנו יחד. הייתי רוקמת בערב בזמן שאנחנו יושבים על הספה, כל אחד בעיסוק שלו אבל באותו מרחב.

בשבילי, הרקמה היא תהליך מרפא. היא תמיד מחזירה אותי אל המקום שממנו הכול התחיל – אל האמנות."

גדלת בבית שעסק ביצירה?

"כן. אמא שלי צבעה את הבית בשלל צבעים וציירה ציורי קיר על הקירות.

כילדה זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם. רק כשגדלתי הבנתי שלא בכל בית זה ככה.

החוויה הזאת גרמה לי להאמין שיצירתיות היא לא משהו ששייך רק לסטודיו – היא יכולה להיות חלק מהבית ומהחיים עצמם."

איך עיצבתם את הבית כך שישקף את מי שאתם וגם יעורר את הסקרנות של לב?

"הבית שלנו מורכב מעבודות של אמנים שאנחנו אוהבים, לצד עבודות שאנחנו יוצרים בעצמנו.

יש שתי עבודות שלי שלא הצלחתי להיפרד מהן. אחת מהן, רקמה שתלויה בסלון, אפילו עמדה פעם למכירה, אבל ברגע האמת הבנתי שהיא צריכה להישאר איתנו. מבחינתי היא סוג של שיחה מתמשכת ביני לבין דימה.

בימים אלה אני גם תופרת ללב שמיכת טלאים גדולה, מלאה בדימויים שהוא יוכל להתבונן בהם, להצביע עליהם ולגלות אותם מחדש ככל שיגדל.

חשוב לי גם שהיצירה תהיה תמיד בהישג יד. יש לי פינת רקמה קבועה שבה כל החומרים זמינים, כך שאני יכולה פשוט להתיישב ולהתחיל לעבוד."

 

מה בעיר ממשיך להזין את היצירה שלך?

"אני אוהבת להתבונן בעיר.

החנויות, השלטים, הבדים, שילובי הצבעים והמרקמים – הכול נכנס פנימה ומשפיע על העבודות שלי.

גם בבית אנחנו לא מחכים ל'זמן יצירה'. אנחנו פשוט משלבים רגעים קטנים של יצירה בתוך היומיום."

איך את מטפחת אצל לב את הסקרנות ואת החוש הוויזואלי?

"אנחנו קוראים הרבה.

אני אוהבת במיוחד ספרים שהאיורים שלהם מעוררים בי השראה, כמו טינטן והנקודות ו-הזחל הרעב.

הכנתי ללב גם ספר תחושתי בשחור־לבן עם ירחים, כוכבים וצורות גרפיות פשוטות שהוא מאוד אוהב.

אנחנו גם מדברים הרבה על מה שאנחנו רואים בדרך – ברחוב, בבית או בגינה. לעצור לרגע, להתבונן ולשים לב למה שסביבנו."

איך את מצליחה לשמור על זמן ליצירה לצד האימהות והעבודה?

"אני משתדלת לא לפתוח את הבוקר במיילים או במשימות.

אני תמיד מתחילה במשהו שמסקרן אותי – עבודה אישית, סקיצה חדשה או עיון בספרי השראה – ורק אחר כך עוברת לעבודה השוטפת.

זה שומר על האנרגיה ועל חדוות היצירה שלי.

אני גם לא כל כך מאמינה במחסום יצירתי. בעיניי, יוצרים פשוט מגיעים לעבודה ומתחילים ליצור. בדיוק בגלל זה הטקס הקטן הזה כל כך חשוב לי."

יש לכם טקסים משפחתיים סביב יצירה?

"אני מאוד אוהבת לצייר את דימה.

הוא נהנה להיות המודל שלי, ועם השנים זה הפך לרגע קטן שהוא רק שלנו – דרך לעצור, להתבונן אחד בשנייה ולהיות יחד."

מה היית רוצה שלב ייקח איתו מהבית הזה?

"אני רוצה שיצירתיות תהיה עבורו משהו טבעי, כזה שלא צריך לפחד ממנו.

היא יכולה להתבטא בבישול, במוזיקה, במשחק או בכל דבר אחר – לאו דווקא בציור או ברקמה.

אני אדאג שתמיד יהיו סביבו חומרים, ספרים ואפשרויות ליצור, אבל לא אכתיב לו את הדרך.

חברה פעם אמרה לי שיכול להיות שכל מה שיעניין אותו יהיה לבעוט בכדור, ואני לגמרי בסדר עם זה.

בסופו של דבר, התפקיד שלי הוא לא להחליט מה יאהב, אלא ליצור עבורו מרחב שבו יוכל לגלות בעצמו את מה שמדליק אותו."

 

@hadas_hayun_studio

www.hadashayunstudio.com